דחיית בקשת חייב בהוצל"פ לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ

בפני בקשת החייב לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, אשר ניתן כנגדו בהחלטתי מיום 19.2.2009, וזאת במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח לשם ביצוע פסק דין למזונות קטינים.

בפתח הדברים יאמר, כי החייב הינו תושב חוץ המתגורר מזה שנים רבות בארצות הברית, אך מגיע מעת לעת לישראל וככל הנראה הקשר בינו לבין הזוכה נוצר באחת הפעמים בה הגיע לישראל בעבר וכתוצאה מכך אף נולדו הקטינים.

תיק ההוצאה לפועל דנן נפתח לשם ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 25370/00, מיום 23.9.2002, בו חויב החייב לשאת במזונות שני ילדיו הקטינים בסך של 1,600  ש"ח לחודש, בגין כל ילד וכן בדמי מדור. הילדים ילידי שנת 2000 וכיום הם בני כתשע שנים.

למען הסדר הטוב אציין, כי תיק ההוצאה לפועל דנן נפתח עוד במחצית שנת 2001 בכדי לאכוף על החייב את פירעון דמי המזונות הזמניים בהם חויב עוד טרם ניתן פסק הדין המחייבו במזונות קבועים כאמור.

מאז חיובו במזונות הקטינים ועד עצם היום הזה לא שילם החייב דבר, באופן שסך החוב שהצטבר מגיע לכדי 600,000 ש"ח. למותר לציין, כי חובו של החייב גדל מידי חודש בחודשו.

במסגרת הליכי האכיפה שננקטו כנגד החייב, בכדי לנסות להביאו לפרוע את מזונות ילדיו הקטינים, עוכבה יציאת החייב מן הארץ, על פי צד אחד, בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם - כתוארו אז - איתי כץ) מיום 16.9.2001. לבקשת החייב ביטל ראש ההוצאה לפועל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, וזאת מן הטעם שהחייב תושב חוץ.

הזוכה ערערה אל בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט מנחם הכהן), אשר הפך את החלטת ראש ההוצאה לפועל והותיר את צו עיכוב היציאה בעינו. ערעורו של החייב אל בית המשפט המחוזי (כב' השופט צבי כהן) נדחה. אזי פנה החייב אל בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור. בפסק דינו ברע"א 10013/01 (כב' השופטים לוין, ביניש ופרוקצ'יה) הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע, כי ככלל - בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת - אין מעכבים יציאת תושב חוץ מן הארץ. יחד עם זאת קבע בית המשפט העליון, כי יש לבחון האם אכן כפי שנטען שם אין לחייב מקום מגורים ותעסוקה קבועים בארצות הברית, דבר העשוי להכשיל אכיפת פסק הדין למזונות במקום מושבו ואזי ייתכן וקיימת לזוכה עילה לעכב יציאת החייב מן הארץ.

לאור האמור הורה בית המשפט העליון על החזרת הדיון אל בית המשפט לענייני משפחה לשם בירור סוגיית המגורים והעיסוק.

בית המשפט לענייני משפחה הותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ בעינו, אך ערעור נוסף אותו הגיש החייב אל בית המשפט המחוזי (כב' השופט זילברטל) התקבל. שכן נקבע, כי לחייב מקום מגורים ידוע בארה"ב וקיימת לו אפשרות להשתלב שם בשוק התעסוקה, ולפיכך לא ניתן להגיע למסקנה שיציאת החייב מן הארץ תכשיל כל אפשרות להיפרע ממנו, לרבות בדרך של אכיפת פסק המזונות בארה"ב.

כל ההליכים האמורים התקיימו בשנים 2001-2002. החייב יצא את הארץ ומאז שב וביקר כאן מספר פעמים, אך כאמור, לא שילם דבר על חשבון חוב המזונות.

לאחרונה, הגיע החייב ארצה, וזאת לטענתו בין היתר לצרכי בדיקות רפואיות הואיל ועלותן בישראל נמוכה מעלותן בארה"ב. אזי, נודע הדבר לזוכה והיא ביקשה את עיכוב יציאתו מן הארץ. בהחלטתי מיום 19.2.2009 נעתרתי לבקשת הזוכה, על פי צד אחד. החייב ביקש לבטל את צו עיכוב היציאה ולפני יומיים התקיים דיון במעמד הצדדים.

החייב מנמק בקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בטענה אחת בלבד והיא, שלשיטתו הואיל והוא תושב חוץ אין כל עילה לעכב יציאתו מן הארץ.

הזוכה מאידך סבורה, כי בנסיבות העניין, בהן החייב לא פרע את דמי המזונות אף פעם יש מקום לעכב יציאתו מן הארץ, וזאת חרף היותו תושב חוץ.

דיון

בקליפת אגוז אציין, כי המסגרת הנורמטיבית לאורה יש להכריע בסוגיה דנן, הינה איזון בין זכותו החוקתית של החייב לתנועה והפגיעה החמורה שתגרם לו מפאת היותו תושב חוץ, באם תישלל זכותו לצאת את הארץ. זאת אל מול זכותם החוקתית של הקטינים לקניינם, הוא זכותם למזונותיהם הפסוקים וכן זכותם החוקתית לכבוד. דמי המזונות נועדו, בין היתר, לאפשר לזוכה לכלכל את צרכי הקטינים ולקיימם בכבוד, לרבות סיפוק מזונם, מדורם ולבושם. לסקירה מקיפה באשר למסגרת הנורמטיבית ראו פסק דינו של כב' השופט דרורי בבר"ע (מחוזי י-ם) 3284/07 פלמן נ' פלמן (פורסם בנבו).

בפסק דינו ברע"א 10013/01 הנ"ל איזן בית המשפט העליון בין זכויותיהן המתנגשות של הצדדים באופן בו נקבע, כי נוכח האפשרות לאכוף על החייב את פירעון דמי המזונות, אף בדרך של אכיפת פסק המזונות בארה"ב, אין לעכב את יציאת החייב מן הארץ. דומני, כי איזון זה היה נכון לשעתו, וזאת בהתאם לנסיבות שהיו ידועות אז. סבורני, כי אין בפסק הדין ברע"א 10013/01 כדי לחייב מסקנה דומה כיום, בחלוף כשבע שנים מאז ניתן, כאשר הנסיבות השתנו.

שינוי הנסיבות העיקרי המצריך לטעמי איזון שונה מזה שבוצע בעבר הינו, כי החייב לא שילם דבר בגין חוב המזונות משך כל פרק הזמן שחלף מאז הותרה יציאתו את הארץ. אם בעבר, בשנת 2002, אי פירעון דמי המזונות בשל יציאת החייב מן הארץ היה משום חשש בלבד, הרי, שבחלוף השנים ניתן לקבוע בוודאות שהחשש התממש.

כעת כאשר התממש החשש ונמצא, כי אף יציאת החייב את הארץ, אשר אפשרה לו לעבוד לפרנסתו, לא הביאה את החייב לשלם דבר על חשבון חובו, נראה, כי יש מקום לאזן בין זכויות הצדדים באופן שונה.

ככלל נמנעים מלעכב יציאת תושב חוץ מן הארץ, אף אם אינו פורע את חובו, משני טעמים, האחד, הפגיעה הקשה בחייב המנותק ממרכז חייו, משפחתו ועבודתו; האחר, העדר התועלת שבניתוק החייב ממקור פרנסתו, שכן לא יהיה בידו לפרוע את חובו באם לא יתפרנס.